| פורט | פעולה | מקור | |
|---|---|---|---|
22/tcp |
ALLOW | Anywhere | |
80/tcp |
ALLOW | Anywhere | |
443/tcp |
ALLOW | Anywhere | |
8083/tcp |
ALLOW | Anywhere | |
3306/tcp |
DENY | Anywhere | |
25/tcp |
DENY | Anywhere |
UFW קיים משום שתחביר iptables הגולמי אינו סולח על דבר, ובזה הוא מצליח. מה שאינו עושה הוא להקל על סקירת מערך הכללים חודשים לאחר מכן, כאשר ufw status numbered מחזיר שלושים שורות ואתם מנסים להבין אילו מהן עדיין נחוצות.
הדף מציג את אותם כללים, אך מקדים להם את מדיניות ברירת המחדל לתעבורה נכנסת ויוצאת, שכן דווקא עליהן שוכחים. מערך כללים שנראה מחמיר אינו אומר דבר אם מדיניות ברירת המחדל לנכנס נותרה על allow. הכללים מוצגים עם פעולה, פורט, פרוטוקול ומקור, ורשומות IPv6 עומדות לצד מקבילות ה-IPv4 שלהן במקום להכפיל את הרשימה.
הטעויות ששווה לחפש: פורט שנפתח לבדיקה אחת ולא נסגר מעולם, שירות שמאזין בכל הממשקים אף שהיה די ב-localhost, וכלל שמכניס תת-רשת שלמה במקום שבו כתובת אחת הייתה מספיקה. דף הפורטים הפתוחים מציג את החצי השני של התמונה: מה באמת מאזין מאחורי הכללים האלה.
כדאי להשוות בין שתי התמונות האלה באופן קבוע, משום שהן נפרדות זו מזו בשקט. כלל עשוי לחסום פורט שאיש אינו מאזין בו — ואז הוא רק נטל בערכת הכללים. קורה גם ההפך: שירות המאזין בכל הממשקים מאחורי כלל שחשבת לסגור. התשובה הישנה לשאלה הזו היא netstat, והיא נכונה עד היום; רק שצריך לקרוא את הפלט שלה בעיניים בכל פעם.